לפני 4 שנים לא רציתי אף אחד. הייתי סגורה בעולם שלי, לא התחשק לי להכיר חברות ובטח שלא לדבר איתן. לא פתחתי את הפה בשום התכנסות חברתית או לימודית – קוראים לזה “אילמות סלקטיבית”.
פשוט לא ידעתי או אולי פחדתי להתעסק עם הדבר הזה שנקרא רגש. מי בכלל צריך את זה?…
לבית ותקווה הגעתי בגיל 13, בלי בית ובלי יותר מדי תקווה. אבל הצוות כאן לא הפסיק אפילו לשנייה לקוות, להאמין ולהשקיע בי את הנשמה. לאט לאט התחלתי להיפתח, מצאתי חברות יקרות שבאמת אכפת להן ממני! התחלתי לשבור עוד ועוד מחסומים ומחיצות, התערבתי יותר ויותר בחברה ובלי שהרגשתי זה גם עזר לי להצטיין בלימודים.
היום אני חזקה יותר, מחוברת לעצמי וחולמת ללמוד היי-טק. היום אני גם בטוחה שאצליח!