תגידו, הייתם פעם קרוב לבית אבל הכי רחוק ממנו? אם זה נשמע לכם מוזר, אספר לכם את הסיפור שלי.
הבית שבו נולדתי וגדלתי נמצא ממש כאן, בעיר נתניה – לא רחוק מהמקום שבו אני נמצאת כעת וכותבת אליכם. אבל הבית הזה היה הכל חוץ מבית.
אמא שלי, כן – האמא שתמיד אומרים ש”יש רק אחת” התעללה בנו ללא הפסקה. היא הזניחה אותי ואת אחיי ואחיותיי, נהגה כלפינו באלימות מילולית ופיזית ואפילו אבא המסכן שלי סבל ממנה.
בסופו של דבר אבי לא יכל לשאת את זה יותר, התגרש מאמי ועזב את הבית, ואנחנו נשארנו כאן להמשיך ולסבול…
כשכבר לא יכולתי לשאת יותר את הכאב פשוט ברחתי לביתה של השכנה שהכירה אותי וידעה היטב מה עברתי.
לאחר כמה חודשים שבהם גרתי אצל השכנה ובעזרתה נכנסתי לבית ותקווה ובפעם הראשונה הרגשתי מה זה בית אמיתי.
כאן עטפו אותי בטיפול צמוד, בחברות מדהימות, נתנו לי עזרה בלימודים ואפילו דאגו לי לבגדים חדשים. כן, לפעמים הבית הטוב והאוהב ממש לא רחוק מהבית הישן והרע, ותודה לה’ שמצאתי אותו.